גן עדן וגלגל השכל - עפ"י ר’ אברהם אבולעפיה

גן עדן רומז לסודות גדולים... ר' אברהם אבולעפיה מסביר שאופן היפוך החרב תלוי בהכשרתו של מי שמשתדל להיכנס, אם הוא ראוי הופכת החרב למראה שדרכה הוא צופה, אם אינו ראוי הוא נשרף באש החרב, המלאך מט' משגיח על החרב ומונע מהבלתי ראויים להיכנס לגן. החרב המתהפכת היא גלגל השכל עצמו. ר' אברהם כותב שהאותיות שבעל הסוד משתמש בהם חרוטות על גלגל השכל, ובאמצעות גלגל זה הוא צופה בעולמות עליונים. המקור לחזיוני הוא בהיכל הקודש הנמצא במרכזו של גלגל זה (ת"ז יח' לב'). לגלגל השכל יש יכולת לנוע בתוך העולם הרוחני שהוא העולם של השכל הטהור. מי שמתחיל להיכנס לעולם זה יכול לטפס על גלגל השכל כאילו היה זה סולם, ברגע שהוא עולה כל תהליכי מחשבתו מתהפכים ומחשבתו משתנה עד כי לא נשאר בו דבר ממצב הכרתו הרגיל. כניסה למצב מודעות שכזו עלולה להיות מסוכנת ביותר. רבי אברהם אבולפיה כותב:- "לכן זולתי שישתנה (אם לא שישנה את) טבעו ותולדותיו (אישיותו) כמי שנעתק (כך שיעבור) מכח ההרגשה לכח השכל, וכמי שנעתק ממהלך אדמה (כח המדמה) למהלך אש לוהט, סוף דבר כל המראות ישתנו והרעיונות יתבלבלו והדמיונות ישתבשו. ובאמת כי זה הגלגל הוא מצרף ומבחן (בוחן) כמו שאמר "מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן ליבות ה' "- משלי יז'- מספר הצירוף עמ' ב'. ע"כ "ממדיטציה וקבלה".

רבי אברהם אבולעפיה ע"ה מסביר ענין החרב המתהפכת- שלראויים הופכת למראה דרכם הם צופים .ענין להט החרב המתהפכת הוא ברור קליפת נגה והוא ענין רחב הזונה שבתיקונה היא אשת יהושע שהיה גלגול יוסף הצדיק- ולגיבור הכובש את יצרו כמוהו נאה תיקון זה. רחב גי' 210 שהוא מספר עשר פעמים שם אקיק שבאמא, ואמא אומרת אנא עתיד להולדה- והדבר יהיה כאשר יקוים התנאי של עמידה בפיתוי החומר. מזמן יציאת מצרים- ארבעים שנה- עסקה רחב בזנות והיו עולים נואפים בחלונה כל הזמן היות בני ישראל במדבר, בכניסתם לארץ ישראל הארץ המובטחת שעיני ה' יתברך מביטות בה תמיד- צריכים לחלץ את רחב ולגיירה, והוא תנאי ראשוני לכניסה לארץ והיא נקודת הבחירה (בחר-אותיות רחב) שלהם בזמן הזה, וכל עוד אינם בוחרים בטוב- הרי הם חרבים (חרב) ולהט החרב של המלאך מט' לא נותנת להם כניסה לגן. גלגל השכל מופיע אצל האדם  כאשר השכל שליט על הלב ואין היצר יכול להטותו לעיניני המידות  הרעות, אז הוא יכול לנוע בתוך העולם הרוחני שהוא השכל הטהור . הרב מציין שמקור חזיונו הוא היכל הקודש הנמצא במרכזו של גלגל זה, כוונתו היא שלא יספיק לאדם היותו כובש את יצרו- שאז הוא רק דומה לנבוכדנצר הרשע- אלה צריך שיכוון ליבו לשמים, והוא דבר קשה ביותר המצריך ברורים עמוקים בנבכי הנפש. הלב הטהור הוא היכל הקודש והוא הציר שעליו סובב גלגל השכל- לכן הוא במרכזו.

בשנת שכ"ו- היא שנתו העשרים וארבע- חלם ר' חיים ויטאל ע"ה חלום נפלא המובא בספר החזיונות ויש בו עניינים הנוגעים לענין. בחלום מביא אליהו הנביא את רבי חיים ע"ה להר גבוה שראשו בשמים והוא זקוף כמו כותל, והוא אינו יכול לעלות, אחר בכיה ותחינה מסיעו אליהו הנביא אל ראש ההר שם רואה רבי חיים סולם מוצב ארצה וראשו בשמים ויש בו ג' שלבים ובין שלב ושלב המרחק הוא כשיעור קומת אדם. בראש ההר נפרד אליהו הנביא ממנו באומרו: (מכאן הוא ציטוט מספר החזיונות) "עד כאן נתנו לי רשות לסייעך ומכאן ואילך ראה מה תעשה. ויתעלם מעיני ואני בוכה בצרה גדולה. והנה אישה חשובה יפה כשמש ניצבת לנגדי על ראש הסולם ואחשבה בליבי שהיא אמי. ותאמר: מה לך בני חיים פה בוכה, ואני שמעתי דמעתך ובאתי לעזרתך. ותפשוט ידה הימינית ותעליני לראש הסולם. וארא והנה שם חלון גדול עגול, ושלהבת אש גדולה יוצאת ממנו רצוא ושוב כמראה הבזק, בחוזק גדול, והיא לוהטת כל הנמצא שם. ואדע בנפשי כי היא להט החרב המתהפכת אשר בפתח גן עדן. ואקרא במרירות נפש אל האישה ההיא ואמרתי לה: אמי אמי עזרני נא מלהט הזה, בל ישרפני. ותאמר: אין לך עוזר מזה הלהט כי אם אתה בעצמך, ולכן אתן לך עצה מה תעשה, הנה שים ידך על ראשך ותמצא שם צמר גפן לבן כשלג וקחהו ושים בחלון הלהט ויסגר, ותעבור במהרה. ונראה לעניות דעתי כי הצמר הם שנהפכו שערות ראשי השחורות שהם דין ללבנים על ידי איזה זכויות, בסוד "ושער ראשה כעמר נקא". ואעשה כן ואעבור מהרה, ותכף כרגע חזר לצאת הלהט ההוא כבתחילה, ואז נתעלמה האישה ההיא מלפני." עד כאן מספר החזיונות.

את ספר החזיונות כתב רבי חיים ויטאל למי שירצה ללכת בדרכיו ולהשתלם בלימודי העץ חיים ושמונה שערים- שידע מחצדי חלקא במאי עסקינן , ומצא לנכון לספר סיפורו עם כל עליותיו וירידותיו בכדי לקרב העניינים ללב הלומדים ע"י ציור דמותו כדמות אדם חיי עם בעיות ולבטים, וכך עשה ר' נחמן מברסלב. חלום זה חלם ר' חיים ע"ה ארבע שנים לפני פגישתו ברבנו האר"י הקדוש, אחרי שכבר נשא אישה והחל להיתקל בענייני החיים. הוא מספר שאמר לו אליהו הנביא שיעלה איתו ההרה- ושם יגיד לו דברי שליחותו- ומשמע שהם דברים שאין אפשרות לומר אותם כאשר האדם במקום נמוך, או בצורת קיום נמוכה. אחרי כן מוצא רבי חיים ע"ה שנדרש ממנו לעלות על הר גבוה הזקוף כאין כותל- הווא אומר "שהכניסה" היא בעצם בלתי אפשרית ואין לו אלא להתחנן בדמעות על נפשו. אז אליהו הנביא זכור לטוב משבט לוי- שהם בעלי הגבורות, הוא זה שמעלה אותו, אין דרך טבעית או חכמה אנושית לעלות בהר הזה. שם בהר רואה ר' חיים סולם בעל ג' שלבים כל אחד בקומת אדם. הרמח"ל בפרושו לפרשת תרומה  כותב ששלוש פעמים  מוזכרת המילה תרומה בפרשה, להורות על ג' התרוממויות שיש במציאות- א- מטומאה לחולין, ב- מחולין לקודש,  ג- מקודש לקודש הקודשים. והם כולם קשורות בתיקון קליפת נגה במדרגות באור מציעות זאת היא בסיוע אליהו הנביא – מכאן ואילך נראה מה יוכל לעשות... ר' חיים מוצא עצמו בצרה גדולה ואינו יודע כיצד ימשיך בדרכו. אז הוא רואה אישה חשובה נצבת על ראש הסולם ויחשבה לאמו- אם הוא לשון תנאי (אם...ואז...) ואותה אישה מבארת לו את התנאי שהוא צריך לעמוד בו בכדי לעלות בסולם ולהמשיך בדרכו: שלהבת אש גדולה היוצאת מחלון והיא רצוא ושוב כמראה הבזק בחוזק גדול, והיא לוהטת כל הנמצא שם. הוא ענין להט החרב המתהפכת שנמצאת כמו קליפת נגה בין הקדושה והטומאה והיא פועלת באדם לסנוורו שלא תוכל נשמתו להאיר את עניני החיים באורם הקדוש. בזהר כתוב שצריך אדם לרחוץ בערב שבת פניו ידיו ורגליו בחמין בכדי לגרש את השלהבת הטמאה דשבעים אומות שרוצה להיכנס איתו לכל עניני עונג שבת, וצריך לכוון ברחיצה זאת בשלהבת- יק- יק הם חכמה ובינה- שימשיך את השכל הנצרך לענייני השבת וידחה את השלהבת הטמאה. הוא ענין קליפת נגה שבלי תיקונה להט החרב שורף את האדם ואינו יכול להיכנס לגן עדן. כתוב בספר החזיונות שהשלהבת יוצאת דרך חלון, ונראה להסביר זה על פי מה שכתב בעץ חיים בשער הכללים פ"א שחלון ענינו יסוד, והוא הבחינה שמאפשרת העברת שפע מפרצוף עליון לתחתון, הוא גם ענין שמירת הברית של הצדיקים שיודעים שרק ה' יתברך יכול לתת להם כח לעמוד בזה ומבקשים זאת ממנו בכדי לעשות רצונו, ויש בזה תרתי דסתרי- שהרי הם צריכים להתאפק ולהפעיל גבורות בכדי לא להישרף בלהט החרב המתהפכת, ומצד שני אסור שיהיה ב"כוחי ועוצם ידי"- שאז היא עבודה זרה ממש, והצדיקים צריכים להתמודד עם זה בעזה"ית, זה שאמרה לו אמו: "אין לך עוזר מזה הלהט כי אם אתה בעצמך", מה שאמר שהצמר גפן הלבן הם שערות ראשו השחורות שהם דין שנהפכו ללבנים על ידי איזה זכות- הוא הזכות דתיקון קלי' נגה כאמור- שמוציא אותו ממצב של דין שהוא קטנות כמו בים סוף שראו את השם יתברך ושערו שחור והם עדין רדופים מהמצרים, לגדלות- כמו בהר סיני שראוהו ושערו לבן.

מדברי ר' אברהם אבולעפיה ומחלומו של ר' חיים ויטאל מובן שצריך לעמוד בתנאי של המלאך מט' בלהט החרב המתהפכת בכדי להיכנס לגן, ופשוט הוא שצריך להיות גיבור הכובש את יצרו ופרוש מענייני העולם בכדי שאור חכמת גן עדן יאיר בחיי האדם. אך אין זה מספיק- יש עוד תנאי ועליו מדבר הלש"ם ע"ה בספר הדע"ה ח"ב ד"ד ענף א, ב, וזה תוכנו בקיצור ושינוי לשון מעט.

בעת התיקון דמעשה בראשית היו לניצוצות הצריכות להתברר ג' בחינות: א- זמן בליעתן וטביעתן בקלי'- הוא זמן היותו ברע גמור, ב- הזמן שעולים בחלקי הדצח"מ הוא הזמן הממוצע, ג- הזמן שעולים מהדצח"מ ע"י תורה ומצות ונעשים טוב גמור כשעולים מעילוי לעילוי על ידי תוספת אור וברכה שמקבלים מאין סוף. כל הניצוצות ושברי הכלים שהיו עתידים לצאת בכל חלקי הדצח"מ במשך זמן קיום העולם- הם המ"ן דהמלכות שצריכה להתברר בעולם, הכלל הוא שכל מציאות העולמות כולם והתהוותם וכל תהלוכותיהם הם לעולם מהניצוצין המתחדשים ונבררים בכל עת, וכן גם עולם האצילות מתחדש תמיד מניצוצין אלה, וכל התיקונים הנעשים אחרי ששת ימי בראשית ולהלאה הולך תיקונם מלמטה למעלה מדומם לצומח ומצומח לחי ומחי למדבר, וכן מעשיה ליצירה ומיצירה לבריאה ומבריאה לאצילות- כל זה על ידי תורה ומצוות או על ידי צירוף מהיסורים ועונשים העוברים על בני אדם בעוה"ז ובעולם הנפשות לאט לאט ומדרגה לדרגה.

פעולות כל המצות הנעשות במחשבה דיבור ומעשה ע"י כוחות הגוף, הם שמעלים את הניצוצות בעולמות בי"ע, ועל ידם נעשים עולמות אלה. א- הדברים הראוים לעלות לאצילות אינם צריכים פעולות מעשיות וגופניות- אלה רק על ידי רצון ותשוקה לבד- כי כל הרצון והתשוקה שמאיתנו לקב"ה במעשה המצות והתפילות כאשר נעשים בלב ונפש לכבודו יתברך, הנה אותו הרצון עולה באצילות עצמו, והוא רצון פשוט בלי כל מחשבה כלל בסוד "אני לדודי ועלי תשוקתו". כן כתב בזהר ויקהל ריג' ע"ב: "בעוד דפומיה ושפוותיה מרחשין- ליבה יכוון ורעותיה יסתלק לעילא לעילא"- הרי אמר רעותיה יסתלק נוסף על מה שאמר ליבה יכוון- וכוונתו כשאמר רעותיה היא על הרצון הפשוט והתשוקה הפנימית שנמשכת בלב ונפש נוסף על הכוונה השכלית- זה לבדו עולה באצילות והוא כוחו הפנימי של האדם העולה לקורבן אשה ריח ניחוח לה' והוא אכילה דלעילה עינוגו של בורא עולם. כל כוחות פנימים אלה המופשטים מגשם הם האורות והניצוצות העולים באצילות מבירורי המלכים בסוד מ"ן, ושם נתוסף בהם אור ברכה מא"ס ומתתקנים למציאות האצילות המתחדש בכל עת ככתוב "המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית".

אלו הכוחות הפנימים שבאדם הם נמשכים ונעשים מחלקי הדומם צומח חי על ידי השתמשות האדם והנאתו מהם, ועל ידי זה הם באים בו ונעשים חלק מעצמותו ומאפשרים לו לפעול המצוות במחשבה דיבור ומעשה בכוחות הגוף, אך לא נשלמת התשוקה הפנימית בכל הראוי אלא רק אחר שמתמצת מכל הכוחות כולם שבגוף, ומה שמתמצה ונתפשט ונזדכך מכל כוחות הגוף וחומריות בי"ע- הוא עולה למעלה בקודש הקודשים שהוא האצילות. אמנם קודם שעולים באצילות להיות תשוקה פנימית כנזכר לעיל הם כלולים באדם אשר הוא גופה כלול מטוב ורע והרי הם בבחינת ממוצעים והם בקלי' נגה שהיא נוטה פעם לכאן ופעם לכאן ובה עומדים רוב בני האדם שבעולם הזה שהם נוטים פעם לזכות ופעם ופעם לחובה.

הבחינה הראשונה שדיברנו בה בתחילת דברי הלש"ם היא הגרוע מכולם, בה נכללים ג' קלי רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת שהם רע גמור- זה גרוע מזה, והולכים הברורים מרוח לענן ומענן לאש עד שבאים לקלי' נגה, ובה הם מתבררים מנהי"ם שבה לחג"ת ומחג"ת לכח"ב שבנגה ומשם מתבררים ועולים לטוב גמור. כל בחינות הממוצעים נקראים עץ הדעת טוב ורע, וכשהם עולים לאצילות שהוא חכמה ונגמר שם ברורם נעשה עץ הדעת לעץ החיים, והוא גמר ברורם בסוף האלף השישי שיוחזר הכל למלכות דאצילות.

07/01/18