אחרי התחייה

אחרי התחייה יחזרו כל הנשמות למצב שהיה בו אדה"ר לפני החטא, והוא בתחילת האלף השביעי. בזמן זה מתחילים להיתקן הבינה חכמה והכתר שהם השכל העיקרי דבחינת היחוד. הלש"ם ע"ה מסביר שהאלף השביעי הוא במסגרת ברור הבינה, האלף השמיני חכמה, התשיעי והעשירי ברור הכתר.

האלף השביעי יובן בעניין שבת קודש שנקראת מעין עולם הבא. ביום שבת יכולים להתענג רק מי שהכינו מערב שבת, בימי השבוע האדם מברר בירורי המלכות מתוך העולמות שנמצאים בשליטת הקלי' , הווה אומר- אע"פ שבימות החול צריך לעשות מעשים הקשורים בפרנסה וקיום- צריך עניין יציאת מצריים והשבת, יציאת מצריים- לזכור ששיעיבוד החומר הוא זמני וצריך לשאוף לצאת ממנו, ולזכור את יום השבת- שה' יתברך מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית ואין עוד מלבדו, מי שזכה לעבור את ימי השבוע וקיים את שתי מצוות דאורייתא הנ"ל הוא זה שהכין מערב שבת ויאכל בשבת, והכוונה שביום שבת שבו מתגלה מלכותו של בורא עולם יתנו לו לעלות מעל המציאות החומרית שאחוזה ע"י כוחות החיצוניים- לראות את העולם ואת ענייני השבוע שעבר בשכל גבוה, בבחינה זאת נקראת השבת "מעין עולם הבא". באלף השביעי אחרי שהתחיל התחייה  על המות תמות של דאדה"ר יתחיל להאיר סוד הכלילות ועיקר השכל שיאיר יהיה הבינה- מבין דבר מתוך דבר- אז אפשר יהיה להביט בכל ששת אלפי השנים שעברו ולראות איך מלכותו של בורא עולם עוברת כחוט השני דרך כל העניינים שהיו, והמדובר בכולם בלי יוצא מהכלל- אפילו דברים נוראים שבעיני החומר שלנו היום קשה עד מאד ליחס לבורא- יראו איך כולם יחד שזורים באריגה נפלאה של גילוי היחוד. זה עניין סוד הכלילות שהוא עצמו יהיה השכר למי שיזכה להתבונן בו באלף השביעי. ביום שבת יש לנו מעין זה.

האלף השמיני הוא בחינת החכמה. ברור הבינה באלף השביעי היה דבר מתוך דבר- התבררה הבינה מתוך הדיבורים שהיו במציאות ששת אלפי השנים, באלף השמיני כבר לא יהיה צורך לזה ותתברר החכמה והשכל האלוקי כעניין בפני עצמו מעבר לזיכרון הלבושים הגשמים של הזמן שקדם לתחייה.

להבין משהו מעניין זה נעמוד על עניין חנוכה ופורים. שתי מצוות אלה תקנו חכמים על הניסים שנעשו לישראל כשעמדו במצבים קשים במסגרת הברורים הקשים דעולם הזה.  אחרי החורבן הראשון גלו ישראל וירדו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ומצאו עצמם נשלטים ע"י המן העמלקי באיום נורא לכלותם, והם במצב של הסתר בתוך הסתר ושמו של ה' יתברך אינו נקרא על הדברים המתרחשים. בימים קשים אלה קם מרדכי היהודי שבחינתו עטרת יסוד דאבא וברחמי המאציל העליון סובבה הגאולה על ידו. "בעבודת הלוי" מוסבר ענין יסוד דאבא כהכוח להתקשר לעצם הביטול להשכלה באין סוף, פרוש הדברים הוא שעניין החכמה בעולמנו הוא השכל הפנימי שמתלבש בענייני המציאות, ומי שיש לו כוח ביטול המציאות לחכמה- שתופס אותה כאמת חרץ מציאות מתנגדת- הוא זה שיכול לעשות מעשה מפחיד כמעשה מרדכי- להתנגד למי שקיבל את טבעת המלך וכו' , זה אפשרי רק למי שיש לו כוח "לבטל" את מציאות המן ולראות בו את השתלשלות הרצון האלוקי. מרדכי הוא עטרת יסוד דאבא- כידוע שהכנסת עטרה נחשבת ביאה- ולמרדכי יש את הכוח "לבוא"  על מציאות קשה כזאת  וליחדה לבורא עולם. כוח זה ניתן לו בכדי להוציא את בני ישראל מהמיצר שהיו בו, תשועה רגילה לא הייתה מספיקה והיה צריך להאיר להם אור חכמה מהאלף השמיני לבטל את אחיזת העיניים דהמציאות הנראית ולגאול אותם. אותו ענין של גילוי אור מהאלף השמיני חזר על עצמו בימי מתתיהו הכהן הגדול, ומרומז אור זה בשמונת ימי החנוכה. זאת הסיבה שלעתיד לבוא יתבטלו מצות החגים והשבת, אך חנוכה ופורים ישארו עד האלף השמיני שמשם גודל הארתם.

באלף התשיעי עולה העולם לקבל הארה מהדיקנא דא"א שהוא חיצוניות המוחא סתימא, ובאלף העשירי יאיר המוחא סתימא בעצמו ויתגלה סוד האחדות. עד האלף התשיעי יש לנו את תוכניתו של הבורא יתברך כמו שהיא מוגשת לנו על ידי, ובאלף העשירי תתגלה תוכנית גילוי היחוד כמו שהיא אצלו, ויחזור הכל לאחדות הגמור.

עשר אלפי השנים "מכללים ראשונים" אות ט' לרמח"ל. הרמח"ל מתאר את התוכנית הכללית של גילוי היחוד כעניין המתנהל בשני מישורים, שהעולם והאדם קיימים עליהם- פנימיות וחיצוניות, גוף ונשמה, אורות וכלים. הוא כותב כי בהיות הגוף שולט, הוא חיסרון לנשמה כי כפי השליטה שיש לו חסר איזה תיקון לנשמה, וכפי אובדן השליטה כך מתעלית הנשמה... והושפלה הנשמה בגוף כדי שיהיה האדם עלול ליצה"ר, ואחר תשלום זמן הבחירה יש לה להתעלות מהשפלות הזה, ולהתגבר היא על הגוף ולזככו מדרגה אחר מדרגה עד שישוב להיות מתדבק בנשמה התדבקות כל כך גדול, שלא יעלו חסרונותיו בשם כלל, ולא יפקדו, ויהיה כרוך בה לגמרי להאיר באורה ולהידבק בשורש העליון.

הרמח"ל כותב בהסברו לאלף השביעי שאז עדיין לא נתחדש העולם, וחידושו יהיה באלף השמיני. נראה עניין זה כמו שהוסבר בדברי הלש"ם ע"ה שעניין האלף השביעי הוא כמו שבת והוא תלוי בהכנה של ששת אלפי השנים- שאז תובן מלכותו יתברך מתוך סדר הארועים שעברו על האדם והעולם. כל עוד שהאלף השביעי תלוי בעניינים שקדמו לו כמבין דבר מתוך דבר- אין כאן חידוש, אך באלף השמיני מתבררת החכמה כדבר לכשעצמו מנותק ממה שהיה בעבר- אז מתחדש העולם.

שית אלפי שנים- יש בהם שני מצבים:

  1. המצב הראשון הוא כאשר הגוף שולט בעולם הזה כאיש שורר בביתו והנשמה כגר בארץ, והרי הוא כבהמות נידמה, וזה מושרש בעולמות שאחרי השבירה שנתנה שורש לשחיתות וקלקול זה באדם ומעשיו.
  2. מצב שני הוא כאשר גופניות האדם בתיקונו- הגוף הוא השולט אך יהיה בטהרה ובקדושה. הוא התיקון שיהיה בזמן התחייה, והוא זיכוך גדול לגופניות, אבל עם כל זה אינו אלה גופניות כי עדיין עומדים בעולם הזה ואין חידוש העולם כי אם אחר האלף השביעי.

אלף שביעי- בזמן הזה תתחיל בחינת הגוף לבטל שליטתו, והיינו לא שיתבטלו כוחותיו- אלה שיהיה מנושא מכוח הנשמה, ומה שהייתה הנשמה כגר בארץ והגוף יציבא בארעא יהיה להפך- הנשמה היא השולטת והגוף כגר בארץ. והרי זה כמשה רבינו ע"ה בשעה שעלה לשמיים- שלא איבד כוחותיו אלה שלא היה משנה ממנהג המדינה... וכן באלף השביעי שעדיין לא נתחדש העולם, הנה לא יצטרך הגוף לשנות את חוקו- אלה הקב"ה עושה כנפיים לצדיקים ושטים על פני המים, וקדושת הנשמה תכלכל את כובד החומריות שלא יצטרכו הצדיקים לדברי הגשמיות אע"פ שעדיין לא נתחדשה המציאות.

אלף שמיני- בו העולם מתחדש והגוף אובד את מה שבחוקו, ואובדים חסרונותיו, והנשמה לבדה שולטת. הנה מה שבעולם הזה אנחנו יודעים ויכולים להבחין בהבחנה פרטית... אך מאלף השביעי והלאה לא נדע כי אם בכלל, ואי אפשר לדעת עניינהם כמות שהם, רק נדע שהנשמה חוזרת ומתעלית מירידתה והגוף הולך ואובד חסרונותיו ולא תהיה בחינתו שולטת. ולפי ההדרגה שאמרנו הנה יש לו לאבד בתחילה הבחינות היותר עבות...

אלף תשיעי- ...ואחר כך יאבד הגוף גם הבחינות היותר דקות ולא ישאר לו כי אם בחינה שורשית כללית בלי התפרט כוחות.

אלף עשירי- אחר כך יאבד גם את הבחינה היותר שורשית, ולא יהיה שום חושך לנשמה כלל. ותהיה בחינת הגוף- כרוכה בנשמה לגמרי וטפלה אליה, והנשמה מאירה בכל בחינותיה בשלמות, העשירי יהיה קודש.

  

 

07/01/18