סדר ימות משיח ותחיית המתים

מלחמת גוג ומגוג המוזכרת בנביא זכריה פ' יד' היא המלחמה שאחריה היה קבוץ גלויות ומשיח ינהיג את העולם . בתחילה יהיו 40 כשנה שכתוב עליהם עולם כמנהגו נוהג ולא יהיו צרות בשום מקום, יהיו אלה שנים של ניקוי הזוהמה מהעולם, ישראל יהיו אור לגוים וכל בני העולם ילמדו לציית לתורה . בכל העולם כולו יהיה סדר נפלא- כל משאבי העולם יופנו לשכלול הסדר הזה, לא יהיו גניבות ולא ניאוף, איש לא ישקר, ולא יהיה צער בעלי חיים וזיהום משום סוג שהוא- לא ביבשה ולא בים לא באויר ולא בחלל. זה נשמע עולם דמיוני בערך המציאות היום, משום שכל עוד שאנחנו בשליטת הזוהמה קשה לתאר סדר ואורח חיים כזה. סדר הכלילות יהיה הדבר הנלמד בפי כל, וסודות הכלילות יתחילו להתנוצץ וסעודות משיח יחלו .

אחרי 40 שנה יזדכך העולם לגמרי מזוהמתו ותתחיל תחיית המתים, הוא זמן שאין אנחנו יכולים לשער כלל, רק נדע ראשי פרקים ממה שמסרו לנו חז"ל ברמז בצורה שאינה מובנת בשכל ובשפה פשוטה. הרחיב בהם הלש"ם ע"ה מעט והרי דבריו בקיצור ובשינוי לשון קלים מספר הדע"ה ח"ב  דרוש ד' ענף ג' אות ג': עומק ענין תחיית המתים אינו באדם לבד אלה הוא מהיעודים דכל הבריאה כולה מיום היוסדה עד סוף ימי עולם. כי הנה כל כוחותיה וכל פרטי הנמצאים בבריאה וכל תהלוכות ענייניהם בכל רגע ורגע- הנה הם עתידים כולם לקום ולהיתקן בעת תחיית המתים. וכל ענין תחיית המתים לאדם שהוא עולם קטן- יתנהג כמו כן לכל העולם בכלל ובפרט.

והעניין בתחיית המתים נוהג בכל רגע ורגע תמיד- והוא בניצוצות ושברי כלים דהמלכים קדמאין שעולים במציאות כל העולמות, ובנין הדומם צומח חי והמדבר כולו הוא רק מהם, והעולם כולו הוא בפועל תמיד בלי מנוחה . וכל פעולתם הרי הוא לצורך האדם ובזה הם מתעלים כי מתקשרים במבחר היצור. והנה הכוחות היוצאים לפועל בעוה"ז הם מהניצוצות ושברי כלים החיצונים מחלקי העשייה- וכשמשתמש האדם בהנאתם לעשות רצון קונו הרי הוא מעלה נפשו לה' ואיתו עולים ניצוצות אלו ומתחדשים בתוספת אור וברכה להאיר באור פני מלך חיים- והיא תחיית המתים ממש- שהיו בעמקי מצולות ועתה הם מתחדשים בתוספת אור וברכה, לכן תיקנו תפילת מחיה המתים בלשון הווה. וכל ענין המיתה והקבורה באדם היא רק לסיבת הזוהמה אשר מוכרח להיתבלה ולהתעכל בעפר, והוא על דרך המלכים קדמאין שירדו וצריכים להיפרד מהסיגים. וכמו שהאדם נברא אחרון כי הוא עיקר הכל- כן תחיית המתים שבגופות בני אדם תהיה גם כן רק אחרי שיחיו ויעלו הברורים דכל העולמות . והרי שבסוף זמן דביאת משיח יקום העולם כולו בתחיה ולא יאבד שום כוח קטן וקל, ויעמדו כולם בשפעת קודש מחי העולמים יתב"ש ויאירו באור פני מלך חיים. עד כאן מדברי הלש"ם ע"ה.

בזמן התחיה יתחיל העולם להתחלף ממצבו ויצא מהחומריות והעביות ומהטבע לגמרי. ויהיה זה לאט לאט ובהדרגה, והתחיה לא תהיה לכולם בפעם אחת, והיא מה שאמרו בפסחים ס"ח ע"א עתידין צדיקים שיחיו את המתים (צריך להסביר זאת בעניין ברורי הניצוצות ורק אגב יובא ענין הדיגים.) פרושו הוא כמו שמבואר בנביא יחזקאל שהצדיקים יהיו כמו דיגים שלוכדים ברשתם את הדגים- שהם הנשמות הנמצאות במים (כמו מי המבול- מים שמוחים את הצורה.)- שעדין לא קיבלו צורת אדם ומקרבים אותם לתכליתם, כן הוא בזמננו זה במלחמת גוג ומגוג שאנחנו בעיצומה וכן יהיה בתחיית המתים, אותם שחלה עליהם התחיה והשתחררו מעביות החומר- יקרבו את אלה שלא זכו.

קודם תחייתם יצטרכו הצדיקים עצמם למות במטרה לבטל חומריות הגוף ולהחליף כותנת עור בכותונת אור. ומיתה זאת תהיה ע"י ה' יתברך בעצמו ולא ע"י מלאך המוות, כי הוא יתבטל אז לגמרי כאמור. ויהיה גופם של הקמים לתחיה כמו גופו של אדה"ר בגן עדן קודם החטא, קודם גזירת "ביום אוכלך ממנו מות תמות". הרמ"ד וואלי ע"ה בספר הלקוטים ח"א עמ'  קנז' כותב שתהיה המיתה כמו שיפשוט מעליו הלבוש החומרי, ותפרד הרכבה זאת בחסד גמור, ולא בדין כמו שהיה בזמן הגלות. ויהיה בנחת ולא בצער- כמו שפושט צורה ולובש צורה. ומוסיף הרמ"ד וואלי טעם לכך שלא תהיה בכיה באותו זמן- שהבכייה היא לאובדים ולא לאבדה – ואז לא יאבדו החיים את קרוביהם אפילו בשעת מיתתן- שירדו תמיד בזה העולם להיות אצלם כל זמן שירצו, כדרך שעשה רבינו הקדוש שהיה חוזר לביתו בכל שבת ושבת. אז יבואו אפילו בכל יום- שלא יהיה שום רע בעולם שיעכב את הנשמות לבוא אצל הגופות, שהרי כל העולמות יהיו כלולים זה בזה ומתחבקים זה עם זה, ומתפשטים זה לזה באהבה רבה וחשק גדול. מדברי הרמ"ד וואלי.

באותו עניין- על השאלה מי יקום בתחיית המתים ומה יהיה עם אלה שלא יזכו לתחיה- כתב הרמ"ד וואלי בספר הליקוטים ד' קסח': להבין מה שאמרו חכמי האמת בעניין הגלגולים- שהם אשר באו בתחילה חוזרים חלילה בכל דור ודור, וזהו מה שמרמז הכתוב " דור הולך ודור בא " כלומר הדור ההולך הוא עצמו הדור הבא- נוכל להבינו היטב עם מה שאמרו רז"ל בעניין העשבים כי כל עשב ועשב מלמטה יש לו מלאך אחד שמכה אותן למטה ואומר לו גדל..... ואם יבש העשב, ישאר הזרע, וממנו יציץ ויפרח עשב אחר שכמותו..... הנה העניין הזה יקרה לכל פרטי המין האנושי, כי לכל אחד מהם יש לו שורש למעלה המאיר עליו ומחיה אותו, וכפי ערך השורש ההוא והארתו כן יהיה ערך האיש הלזה ההולך לקראתו ומקבל ממנו..... וכן גם כן בכל הדורות בהיות השורשים המאירים הם עצמם שהאירו בדור הראשון ולא נשתנו, נמצא שהאישים המקבלים מהם- הם עצמם אשר  הושפעו בדור אחר- כי הכל שורש אחד... עד כאן לשונו בקיצור מעט.

ננסה בע"ה לצייר את הדבר בצורה שונה- אדם שחי עלי אדמות תשעים שנה ועבר הרבה חויות מלחמות זמנים ומצבים: יש לו זיכרון של היותו ילד קטן, אחרי זה למד לקרא ולכתוב, אחרי כן נהיה בר מצוה ונכנס למלחמת היצר וזכה לדעת קונו. בן שמונה עשרה לחופה והוא תיקון נפלא ועניין חדש, אחרי כן סוגית חינוך הילדים שהוא עניין בונה מאד למי שמשקיע בו, בנוסף לכל זה נכנס לכולל שמחייב מסירות נפש, ואחרי כן זכה לפרישות חסידות וקדושה. כאשר אותו זקן מתבונן בכל שלב הוא רואה אדם עם עסוק שונה וזהות אחרת, אם תשאל אותו איזה שלב יקום בתחיית המתים- אין זו שאלה משום שכולם קשורים והם תולדה אחד של השני, והכל זה הוא עצמו ממש....

כן הוא באדם הראשון אחרי החטא נכנסו הנשמות לגוף גשמי בצורה המוכרת לנו, לכאורה נראים בני אדם נפרדים אחד מהשני אך בעצם הם כגוף אחד הבנוי מאברים, וכל איבר ממליוני תאים. תאים אלה מתחלפים במשך חיי האדם, עד שכל שנתיים לערך הוא מתחדש מבחינה חומרית כמעט לגמרי- ואף על פי כן הוא מרגיש אותו אדם. כן הוא באדם הכללי שכל ששת אלפי השנים הוא אדם אחד שעובר שלבים בתיקונו, ובגמר האלף השישי יחזור להיות אחד מתוקן כמו בשורשו, בלי אפשרות חזרה למצבו הקודם בעולמות הפירוד- כי מי שהיה חולה והבריא, הוא יותר בריא מבריא .דבר זה קשה לנו להבינו משום שאנחנו עדין קשורים בחומר, ורואים עצמנו כמציאות עצמית ואת ישותנו אנחנו תופסים כדבר פרטי, וקשה לנו לחבר את זהותנו עם גלגולים קודמים.

עוד צד שצריכים לשים לב אליו- נתאר אדם צדיק וירא שמים שחזר בגלגול להשלים איזה מצוה ובגלגולו החדש נקשר בקלי'   וחי חיי הרגע- כמובן שבסופו של דבר העניינים האלה יתוקנו, אך בהסתכלות כוללת לא נחשוב שהיו חייו דבר בטל וחסר ערך מכיוון שהקב "ה פועל בשכל עמוק ונפלא מאיתנו, וכל ענייניו של אותו בן אדם בחכמה שיש בה לימוד כמו שכתוב: "כולם בחוכמה עשית", אע"פ שהוא בחר ברע, ובעולמות השכר יגרע חלקו, אך אותו שורש כללי שכולל את כל גילגוליו יוכל להבין נפלאות גם מן החטאים, שהרי כל הקלקולים תמורות התיקונים ובנוים בצורה מתוחכמת שסופה להביא תיקון. וביום שעליו נאמר "יחופש עוון ישראל ואיננו" כבר יגמר הסבל מהחטאים ולא יהיו עונות- פירושו שהכל יראה כמהלך נפלא שעשה ה' יתברך והדבר לא יתפס כעוון, זאת צורה להבין איך הכל קם לתחיה.

12/03/18